דמיינו יער.
לא סתם יער.
יער מטאלי. אפל. ערפל בגובה ברכיים. עורבי אוסבורן על ענפים. עשרות מאסטיינים מתרוצצים בסבך ההייטפילד כשריפים מתנגנים ברקע בחופשיות וללא רשות מאקו"ם.
ואז — ליער נכנסים בברדסים ליאור וניב פלג.
וחמושים בגרזני השיפוט ושוקו בשקית.
כל השירים שיצאו במהלך ינואר-פברואר מחכים להם בין העצים כמו חיות נדירות.
ליאור צועד ראשון.
“ששש… שומע? זה זן נדיר. בלאק-דום-פרוג עם מקהלת נזירות.”
ניב מתכופף. מאזין. מהנהן ולוחש:
“מצאנו כאן חד-קרן עם דאבל בס שלא דומה לשום דבר אחר,
בהחלט 9, מעולה!"
שני צעדים קדימה —
ניב דורך על משהו.
צליל רך.
ליאור מסתכל על תחתית הנעל שלו עם זכוכית מגדלת מטאלית.
“לא. זה חרא. רוק אלטרנטיבי שהתחפש למטאל ודינו גזר דין מוות.
זריקה לבור השכחה של ספוטיפיי לנצח נצחים"
כך הם צועדים.
מגלים חיות קסומות.
דורכים על חרא.
מצילים אוצרות.
שורפים זבל שהשאירו אחרים.
שופטי העל של המטאל חוזרים.
היער רועד.
ינואר–פברואר 26.
שימו פליי.
