להיות טרו מטאל. מכירים את המונח הזה נכון?
בשנות השבעים זה היה מאוד קל, כי כל אוהב רוק שהיה בעניינים היה טרו.
בשנות השמונים היו 10 ואחכ 20 ואחכ 30 להקות מרכזיות בכל העולם, ומספיק שהיית פוקד מספיק את חנויות התקליטים ודואג להכיר אותן, ואולי גם דופק איזה ג'קט ג'ינס עם פאצ'ים, והיית סופר טרו.
בשנות התשעים התחילו להופיע כבר כמויות של עשרות אלבומים בכל חודש, והחלו לקום ז'אנרים שונים, והתחילו הוויכוחים הפנימיים של מי טרו? אלו שדבקים באולד סקול של שנות השמונים או אלו שהמשיכו להתקדם עם התפתחות המוזיקה לכיוונים שונים.
ואז, אז הגיעה התקופה החדשה, בה אנחנו נמצאים גם עכשיו,
תקופה בה כמות הלהקות והאלבומים היא פיזית על הגבול הבלתי אפשרית למעקב, וזאת למרות הקלות שאפשר להגיע למידע, בלחיצת כפתור בכף היד.
ההאזנה איננה מצריכה מגע אישי, אינה מצריכה לצאת מהבית, להכנס לחנות, לשים את האוזניות על האוזניים ואין את החיבור הקסום הזה שהיה פעם בין מאזין ללהקה, שחווה את הריח של האלבום והעטיפה, וקנה מכסף שחסך אלבום לאוסף שלו.
וכך הקלות הזו של היום, הביאה איתה גם איזו הוזלה מסויימת והרגשה שעידן המטאל האמיתי כבר חלף.
אבל זו רק הרגשה.
מת על מטאל מביאה לכם את החלק השלישי והאחרון בסיכום 50 שנים למטאל,
ובו נעסוק בתקופה של שנת 2000 ועד סוף שנת 2019, השנים בהם המטאל צמח לגדלים בלתי נתפסים, הגיע לכל מקום בעולם, הצמיח ז'אנרים על ז'אנרים והביא המוני אנשים חדשים למוזיקה הזו, קהלים חדשים ואף גרף הכרה עולמית בתחרויות מוזיקה, מצעדים חשובים והפך לטוב ולרע, ממשהו מחתרתי שחי בצל, לתחום מוזיקלי גדול וצומח ובמדינות מסוימות אפילו מוביל.
בואו להאזין לתוכנית מושקעת וארוכה במיוחד הסוגרת את טרילוגיית סיכום 50 השנה למטאל, שלאחריה אנחנו יוצאים לפגרה וחוזרים אליכם בתוכנית "טקס פרסי מת על מטאל 2020", שתסכם את השנה הנוכחית!
